סיפור על שבוע שמתחיל ביקיצה לא טבעית ממשיך בסכין ודם ומסתיים במוות , וגם מתכון למאפינס שוקולד טבעוניים

יום שלישי, 7:37 בבוקר

הזאטוטה קוראת: "אמא"? "אבא" ?

אני מזנקת מהמיטה כאמא לביאה שישנה שינה עמוקה, שינה כזאת מתוקה. שינה כזאת של אנשים שאין להם ילדים שצריכים להגיע לגן ולבית הספר בזמן.

בשעה 7:51 שלוש הבנות כבר בדום מתוח, קוקו עוד יותר מתוח, חוץ מהזאטוטה שבאופן עקרוני מורידה את הקוקו שלה בחמישים מעלות בדיוק (!) כלפי מטה. המראה:  "לא התאמצתי על הבוקר ואני רק בת חמש, חכו חכו מה יהיה כשאגדל" . סנדויצ'ים בתיק (שמתם לב שכבר לא אומרים "ילקוט"?) כולל אתגר מהטרום מתבגרת: " אמא, את יכולה להכין לי סנדויצ'ים מעניינים יותר?"

אין ספק שהילדות פועלות יפה תחת לחץ. אני שוקלת להפוך את העניין הזה למנהג.

7:59 בדרך לגן הזאטוטה מספרת שבלילה התעוררה מהרעמים (גם אני התעוררתי), אבל לא העירה אותנו והתגברה על הפחד. (גם אני לא הערתי את המבוגר האחראי, רק נצמדתי אליו בשקט בשקט שלא יתעורר והתגברתי על הפחד.)

8:10 יש לי עשרים דקות לקפה ולהתארגן לקליניקה.

אני בודקת מה התחדש הבוקר בפייסבוק. יום לאחר שפירסמתי עוד מתכון טבעוני, אני מקבלת 2 הודעות. האחת מקבוצת טבעונים שדוחה אותי כי אני לא "טבעונית למהדרין". מהצד השני קיבלתי סוג של איום, תמונה של חלקי בשר, ישירות ל"הודעות פרטיות". קיצוניים אף פעם לא הלהיבו אותי, משום צד. לרגע אני מרגישה פגיעה ופגועה. ואז משועשעת.

לילה.

אני מתעוררת בבהלה, שטופת זיעה. חלמתי שיש לי המון שיערות בבית השחי. מה זה המון, יער שלם. אני מעבירה יד לבדוק, הכל חלק למשעי. אפילו לא שוונץ זעיר. אני נרגעת וחוזרת לישון.ליתר ביטחון אני שוב בודקת. כן. הכל תקין. חושבת לעצמי שזה הזמן להפסיק להסתובב עם אנשים שמחוברים לטבע בכל רמ"ח ובית שחיים. בודקת שוב. הכל חלק. נרדמת.

רביעי בוקר, אני קוראת שהתפרסם מחקר שמראה את הקשר בין שינה לא רצופה לסיכוי לחלות בסרטן. כבר 12 וחצי שנים שאני לא ישנה רצוף!! ילדים זה שמחה.

אני מתנחמת בזה שבטח המחקר מומן על ידי חברת תרופות שבדיוק יצאה בליין חדש ומפתה של כדורי שינה. ליתר ביטחון אני מחליטה להמשיך לחיות.

16:50, אני מפוטרת מהועד של הגן.

 לא בגלל שעשיתי משהו. להיפך. אה, ואני מחפשת מחליפה.

אז אם את אמא לילד בגן שלנו, עם יוזמה ורצון לעזור, ורצוי קצת זמן פנוי-התקבלת!!

המודעה פונה לגברים ונשים כאחד, אבל בואו נהיה מציאותיים. קורות חיים יש לשלוח ליו"ר הועד.

רביעי ערב, הסנדויצ'ית קוראת את "הקיץ של אביה". היא משתפת אותי במה שקורה בעלילה, אני מנסה לא לבכות, ואני רואה לה בעיניים שהיא לא מבינה, לא מבינה איך יש אמהות כאלה בעולם. אני מתלבטת אם לרכך את המציאות או לא. לא. אני גם לא אומרת לה שצריך כבר לישון. נהנית לראות שהיא גומעת כל שורה עד לדף האחרון.

חמישי בוקר, אסמס מהחברה הכי טובה. "זהו, נגמר". ההלוייה מחר בעשר.

חמישי ערב, סדנת בישול לכבוד יום האם. כן, האם. למה מי מכין לכם אוכל בבית??

הכל הולך מצוין, אני חותכת את הירק האחרון רגע לפני שמתישבים לאכול.

הסכין הושחזה זה עתה, התנועות מיומנות, רגע של הסחת דעת.

כמו שאני רגילה, אני עושה עבודה יסודית, מדוייקת, מהירה ומיומנת וחותכת לעצמי את האגודל. הדימום לא מפסיק יותר מחצי שעה, אני במקביל שומרת על קור רוח וממשיכה לחייך ומסכימה להתפנות למוקד רק אחרי שכולם מסיימים לאכול. כולל קינוח. הפחד מהרופאה התורנית גורם לדם שלי להיקרש בשניה. במבט חטוף, לפני החבישה האלגנטית, אני מרשה לעצמי להפוך לחיוורת ולרעוד מקור. (ותודה לאיתי שהסיע אותי). לאגודל ולי שלום. אני משתדלת לנעול מגפיים ולא לשרוך שרוכים... 

שישי בבוקר, הלוויה. אני מתחמקת מרכלן הכפר, ובעיקר לא מבינה מה נסגר עם האנשים שממשיכים לנהל שיחות תוך כדי הספדים.

את אבא שלה הכרתי מאז שאני ילדה קטנה. ממש קטנה. היא מחובקת על ידי המון אנשים, מצב שהיא לא בהכרח מרגישה בו נוח. גם אני מחבקת אותה ועצובה בשבילה, אבל רק כשאני מחבקת את אמא שלה, אני מתחילה לבכות. היא רק רוצה שכולם ילכו כבר ושהשקט יחזור. עוד חיבוק, בשבילה. עוד חיבוק לאמא שלה. ללכת רחוק ולבכות.

 

מאפינס שוקולד טבעוניים עם רוטב תותים . 046 265x398

 מאפינס משובחים עם טעם מודגש של שוקולד מריר משובח וקקאו. המאפינס האלה עברו את אישור הטרום מתבגרת וחברתה שחיסלו אותם תוך כדי לימוד למבחן בפיזיקה,

אישורם של שכנים וחברים נטולי זיקה בריאותית, ואת אישור חברתי חובבת הג'אנק שהמאפין הזה ייזכר תמיד כמה שאכלה רגע לפני שילדה את בתה השניה והמתוקה.

המאפינס האלה טעימים גם בלי רוטב תותים. אפשר להוסיף לבלילה שוקולד צ'יפס ואגוזים קצוצים ותמיד אפשר לצפות אותם בגנאש שוקולד.

 

"היבשים"

1.5 כוסות קמח כוסמין

1 כפית אבקת אפיה

1 כפית סודה לשתיה

3/4 כוס קקאו (לא ממותק)

3/4 כוס סוכר קנים (אפשר 1 כוס סוכר אם אתם רגילים למתוק מתוק)

קמצוץ מלח

"הרטובים"

1/4 כוס שמן (קנולה, זית, קוקוס)

1 כוס רסק תפוחים לא ממותק

1 כפית תמצית וניל

100 גרם שוקולד מריר 70%.  מומס

רוטב תותים

30 תותים בינוניים

3 כפות אגבה (או מייפל, סוכר קנים)

בקערה: מערבבים את כל "היבשים"

בקערה נפרדת, מערבבים את כל "הרטובים"

מערבבים את "הרטובים" עם "היבשים" עד שהעיסה אחידה (לא לערבב יותר מדי).

מעבירים לתבנית מאפינס ואופים ב 165 מעלות כ 20-25 דקות

רוטב תותים:

במעבד מזון או בבלנדר, מרסקים את התותים והאגבה עד לקבלת רוטב תותים.

מוציאים את המאפינס מהתנור, מקררים מעט, מוציאים לצלחתהגשה ומוזגים מעל את רוטב התותים. 

 

ענתה בניית אתרים