friendsזה התחיל בפגישה עם חברה טובה.
מה זה טובה? במהלך השנים אנחנו אוספים חברים, עוזבים חברים, חלק עוזבים אותנו וזה כואב בכל גיל.
אבל יש את אלה שאת יודעת שיהיו איתך לתמיד.
כמו חברה מהגן, שעברתן ביחד ולחוד, שמחות, אכזבות, קנאה וגיל ההתבגרות, או חברה שהכרת בתיכון ואפילו אם את פוגשת אותה רק פעמיים בשנה, את יודעת שהיא הכספת שלך לסודות.


או חברה שהכרת כשכבר התבגרת והתעצבת והבנת משהו על החיים האלה.
ויש את "מ", שבתקופות מסוימות היינו משפחה זו של זו, שם הרחק ביבשת אחרת.
אני ישנתי אצלה אינספור לילות כשלא רציתי להיות לבד ("אלמנת היי טק" קראנו לזה), בערבים היינו בוהות ביחד בטלביזיה ובבקרים הכנתי לנו דייסה. היא היתה שם בשבילי כשהפכתי לאמא בארץ זרה ולבד, ואנחנו חולקות זכרונות מאחת התקופות המשמעותיות לשתינו.


ולכן זה היה לי מוזר שכשנפגשנו לאחרונה, במסעדה ליד הים, היא אמרה: " אני לא יודעת איך את מריחה..." ומיד התחילה לרחרח לי את הצואר. לשמחתי, יושבי המקום היו כל כך בהלם שאף אחד לא שלף מצלמה. אני מצידי פרצתי בצחוק היסטרי, ונרגעתי רק כשהיא הודיעה לי שיש לי ריח נעים. (טוב, זה היה עדיין בוקר)
אני לא יודעת אם זה הריחרוח, או הים, אבל זה גרם לי לחשוב על חברויות וכמה שהן משמעותיות בחיינו.

חברויות על כל סוגיהן.
יש חברים לפי תקופות, וחברים של צחוקים, חברים של יום יום שאנחנו יודעים עליהם את כל הפרטים המשמימים המרכיבים חיים של אנשים רגילים, כמונו.
מתפתחות חברויות עם הורים של חברים של הילדים שלנו, ואנחנו שוב עוברים איתם את הגן ובית הספר ומנסים לשים בצד את סכסוכי הילדים האופייניים.


יש לי חברות שהשתנו עם השנים, ואני השתנתי להן, ובכל זאת קיים שם הזכרון של מה שהיינו פעם.
יש לי חברות שקצת מקנאות בי, וכאלה שאני בהן.
וחברות, ספורות, שלהן אני יכולה לספר את הדברים הכי אינטימיים.

יש לי חברות ששופטות אותי קצת, וגם אני לא חפה מהתכונה הזאת.
יש חברים שפותחים את המקרר בבית שלי לבד, ויש כאלה שרק השבוע הכרחתי אותם לעשות DOUBLE DIPPING כדי שירגישו נח.
יש חברים שמייעצים, ויש כאלה שמקשיבים.
יש לי חברות שקיים ביננו איזה מטען קל, אולי זכרון עגום של אכזבה, אבל ההבנה שיש לנו משהו טוב, מעבר לזה, ממשיכה את החברות.


יש חברים שלא תמיד בא לנו לראות, ואנחנו מבקשים מעט מרחק, ואפשר להיות בטוחים שכולנו מספיק בוגרים כדי להבין את זה.
יש ימים שאני לא מדברת עם אף חברה, ככה יוצא או ככה מתחשק, וזה בסדר. אני יודעת שהן שם, בדיוק כמוני.
יש חברים שמבינים את ההומור שלי בלי שאצטרך להסביר, ויש לי חברה שלעולם לא תשכח לי שבכיתי בהצגה "לאסי שובי הביתה". אני חושבת שהיא גם זו שתהיה לידי בימיי האחרונים.


אני יכולה לשמוח בחלקי, שאספתי סביבי חברים, שמקבלים אותי איך שאני,עם הטוב ועם הרע, עם הישירות, הכנות הבלתי מתפשרת והפתיחות,שמקבלים אותי גם כשאני עייפה רעבה ועצבנית וגם כשאני שמחה וצוהלת.
חברים, חברות וחברויות פוגשים אותנו בכל מיני מצבים של החיים, והם באים במגוון רחב של אהבה.

ענתה בניית אתרים